Skip to content

למה כולם חוסכים ואף אחד לא מרוויח או למה התפוצצות בועה כל כך מסוכנת

Posted in משבר ומיתון

מה זה מתון מאזני

התכווצות כלכלית, שנובעת מכך שאנשים עסוקים בלהחזיר חובות ונמנעים מהשקעות נושאות רווח (גם אם הריבית היא אפס אחוז!). ע”פ ספרו של ריצ’רד קו מתרחש לרוב בשנים שלאחר התפוצצות בועה.
דוגמאות גדולות בהיסטוריה: השפל הגדול בארה”ב (שנות ה-30), העשור האבוד של יפן (שנות ה-90 ועד היום, כן, כבר 2 עשורים).

העשור האבוד של יפן בקצרה

העשור האבוד של יפן מתייחס לשנים של מיתון והתכווצות כלכלי. תחילה האמירו מחיר הנדל”ן של יפן, בצורה מאוד דומה למחירי הנדל”ן של ארה”ב ערב התפוצצות הבועה ב- 2008.
ב-1991 לערך הייתה קריסה של כמעט 90% במחירי הנדל”ן המסחרי.
ב-1993 הייתה שנת ההפנמה – אנשים הבינו שהבועה התפוצצה והחלו לעבור למגננה של מזעור חובות.
ב-1997 פנתה קרן המטבע של OECD לממשלה היפנית וביקשה לקצץ את הגירעון ולהימנע מבניית גשרים וכבישים, כי גם האוכלוסייה מתכווצת. (נשמע מאוד הגיוני, אבל בספר “הגביע הקדוש של המקרו כלכלה” של ריצ’רד קו מוסבר איזו טעות זו הייתה, כפי שיוסבר למיעוט הבנתי בהמשך).
תוצאת העצירה של העבודות היזומות הובילה להתכווצות הכלכלה וזינוק הגירעון (במקום לרדת ל-3% מהתמ”ג הוא קפץ ל-12%).
ב2001 נעשתה עוד טעות קטנה.
בכל אופן, שיעור האבטלה לא עלה מעל 5.5%, אנשים לא היו רעבים ללחם ושיעור התמ”ג לא נפל מעבר לשיא הנ”ל, 12%.

טראומת החובות – ביטוי פסיכולוגי למיתון מאזני

אנשים עובדים, קונים נכס במחיר מופקע, מעל למחירו הריאלי לאותה תקופת זמן, הבועה מתפוצצת והמאזן של האנשים הפרטיים – עצוב. בצד החובות יש להם חוב בערך הנכס קודם להתפוצצות הבועה, בצד הנכסים יש להם את אותו הנכס עם מחירו המעודכן לאחר התפוצצות הבועה.

המשמעות היא השפעה נפשית התנהגותית חזקה, או במילים אחרות, טראומה. כמה עוצמתית הטראומה הזו? זאת שאלה שצריכה לקחת בחשבון גם את התרבות של אנשי המקום. בעשור האבוד של יפן ואפילו היום הבעיה של יפן היא לשכנע את המגזר הפרטי לחזור וללוות. ליותר מחצי מהחברות הציבוריות אין חובות, מגוחך משהו בשער ריבית של 0%, אבל ככה זה אחרי שאתה משלם 15 שנה חובות…ואולי צריך לקחת בחשבון גם את התרבות בחברה שמתקלחים בה במים חמים ואח”כ קופצים למים קפואים קרח ויש כללים מאוד ברורים בשיחות עסקים והתקשרויות עם שותפים עסקיים.

גרמניה של 1933 – ביטוי אנושי למיתון מאזני

השפל הכלכלי של 1930 מופיע בכל שיעורי ההיסטוריה כאחד הגורמים המרכזיים בעלייתה של גרמניה הנאצית. כאשר המצב קשה והתקווה אובדת אנשים מוכנים להיאחז בכל דבר, לא משנה עד כמה הוא רחוק מההיגיון וכמה הוא אחוז טירוף, אפילו אם צריך לרצוח כמה עשרות מיליונים, כנראה שבמצבים כאלה ניתן להבחין בבירור שעכשיו גובר על ההשלכות של סוף המעשה.

פרדוקס החיסכון

בתרבות האקדמאית יש ביטוי דומה שנקרא, פרדוקס החיסכון, והוא מתאר מצב היפותטי אבל במובן מסוים די דומה. שבו כל משקי הבית חוסכים באותו הזמן, הגידול בחיסכון מביא לירידה בייצור ובתעסוקה. הפרדוקס טוען כי כאשר אדם אחד חוסך, הכל טוב ויפה, אך כאשר כל בני האדם חוסכים בו זמנית זו קטסטרופה. הכסף המיועד לצריכה קטן בכל המשק, לכן יש קיטון בייצור ובצריכה, ואם יש פחות ביקוש אז המפעלים מתחילים לפטר, ואז ליותר אנשים יש פחות כסף אז זה מוביל לירידה נוספת בהוצאות לצריכה בגלל פיטורי אותם עובדים, וכך הלאה “בסחרחרה יורדת” כך שיש ירידה גם בחיסכון.

הטיפול במיתון רגיל – להניע את הכלכלה

כדי להניע את הכלכלה צריך אנשים נלהבים וכסף זול, כלומר ריבית אפסית ומעט בירוקרטיה, הרעיון מאחורי זה הוא, שיזמים ומשקי בית ייטלו הלוואה, הכסף שייקחו יגולגל הלאה. כיצד?
משק בית אחד שבו יש, לדוגמא צלם ומעצבת, בית ייקחו הלוואה כי הם רוצים להוסיף חדר לילדה, הם יזמינו שיפוצניק שיקבל את הכסף מההלוואה בתמורה לשיפוץ, השיפוצניק ירכוש במכולת, יקנה נופש זוגי לו ולאשתו בצימר וכך הכסף יתגלגל לאדם אחר. בעל המכולת יזמין את הצלם שהוא רצה לחתונה של בתו במקום את החבר של הסבתא, בעל הצימר ירכוש את שירותי מעצבת הבית כדי לעלות את הביקושים לצימר שלו. וכך כשהכסף יחליף ידיים כל החובות ייעלמו, אתם מכירים את הסיפור על התייר והזונה, לא ?

הסיפור על התייר והזונה

מספרים על עיירה קטנה, שנראית כאילו תושביה נטשו אותה.
הזמנים היו קשים, כולם שרויים בחובות כבדים וחיים על אשראי.
לפתע מגיע לעיירה תייר עשיר, נכנס לבית המלון היחיד בעיירה,
שם על שולחן הקבלה שטר של 100 יורו, והולך לבחור לעצמו חדר.
בעל המלון לוקח את השטר ורץ לשלם את חובו לירקן.
הירקן לוקח את השטר ורץ לשלם את החוב למגדל הירקות.
מגדל הירקות לוקח את השטר ורץ לשלם את חובו לספק התבואה.
ספק התבואה, חוטף את השטר ורץ לשלם את חובו לזונה של העיר.
הזונה, לוקחת את השטר ורצה למלון, לשלם את חובה לבעל המלון, עבור
החדרים ששכרה כשהייתה עם לקוחותיה.
באותו הרגע, יורד התייר לאחר שבדק את החדרים,
מצהיר “החדרים לא מצאו חן בעיני!”, לוקח חזרה את השטר ועוזב את העיר.
כל העיירה חיה כעת בלי חובות.

כמובן שבמציאות זה לא כל כך מהיר כמו בסיפור, ולא אותו השטר חוזר לאותם האנשים, אבל ככה זה עובד. תוך תקופת זמן קצרה יחסית לכל פתרון אחר הכלכלה תצא מהמיתון.

הטיפול במיתון מאזני – להניע את הכלכלה

אבל כמו שאמרנו במיתון מאזני יש בעיה אחת, היא בעיית הטראומות, אנשים פוחדים ללוות כסף כי הם לא רוצים להיות שוב בקשיים, לכן כאן נכנס תפקיד הממשלה. הממשלה היא זו שצריכה ללוות כסף, ואז ליצור עבודות יזומות:
תיקון כבישים, בניית גשרים, הקמת בתי ספר, פארק מדע ועוד, כמובן שהאנשים שצריכים לעבוד בכך הם תושבי אותה ממשלה (לא להביא עובדים זרים, אה ?) כך יותר אזרחים במדינה יקבלו הכנסה, וכל אחד מהם ילך לרכוש משהו שהוא צריך.

למה שהוא לא יחסוך אתם שואלים?

כאן, בניגוד לדוגמא הראשונה, מדובר באנשים שהיו מובטלים, אחרת הממשלה לא מעסיקה אותם. ואנשים מובטלים נמנעים מלרכוש מוצרים ושירותים בסיסים שרוכש אדם שאינו מובטל. ובכלל, כלל אצבע הוא, שככל שלמישהו יש משכורת יותר נמוכה, כך עבור כל שקל שמוסיפים לו הוא משתמש ברובו. נחזור לעניין, המסקנה היא שהאנשים האלו, שעובדים בעבודות יזומות של הממשלה ירכשו יותר, ואז המוכר בשוק, השען, המלצר במסעדה וכו’ יקבלו יותר כסף וכך הם ישתמשו ביותר כסף ומעגל הקסמים הזה יפרח יחד עם הכלכלה.

סיכום: טיפול במיתון מאזני ומיתון 2008

מאז 2008 הפך קו ריצ’רד לנואם מבוקש, לטענתו כלכלת העולם של 2008 נקלעה למסלול של מיתון מאזני. מיתון מאזני משקף מצד של התכווצות הכלכלה, אנשים רבים בוחרים לסגור חובות ולא למקסם רווחים. מאזני המגזר הפרטי מכילים נכסים שערכם נמחק מצד אחד ומצד שני חובות ענק, וגם רכיב פסיכולוגי יכול לשחק פה.
הדרך המרכזית לצאת ממיתון מאזני היא להגדיל את הוצאות הממשלה, כלומר ליצור פעילויות יזומות של הממשלה שיתנו ליותר אנשים יותר כסף והם, בתורם ירכשו מוצרים ושירותים וכך אלו שרכשו מהם ירוויחו יותר ויעסיקו יותר אנשים, וכך כמו במעגל קסמים חיובי הכלכלה תגדל.
הדברים הנ”ל מצאו ביטוי מרכזי בספרו ובמחקרו של הכלכלן ריצ’רד קו, מחטיבת המחקר של נומורה, שטענותיו מגובות בהוכחות מהמציאות.

Be First to Comment

יש לך מה להעיר ?

%d בלוגרים אהבו את זה: